מנוף, הבית והמשפחה שלי. הגעתי למנוף בשנת 2006, ילדה שנשרה מהמסגרת "הנורמלית" והלכה לאיבוד, עד שהגעתי הביתה… למנוף.
קודם כל מנוף, זה צוות המדריכים שמלווה לאורך כל הדרך הקשה, הרכז האבא שתמיד נמצא שם בשבילך, צוות המורים המדהים שלא מוותר עד שלא תצליח ותקיא את מה שמלמדים, השינשינים הנדירים שתמיד היו שם מתי שתרצה. המקומות מפלט שקיימים בכפר הדיר, הכלבייה, האורווה לשם תמיד אפשר לברוח לכמה שעות להירגע.. המקום מפלט שלי הייתה הגורייה, אין כמו אושר של גורים..
שלוש שנים במנוף היו השלוש שנים הכי משמעותיות בחיי, שם קיבלתי את הכלים להמשך הדרך, שם קיבלתי ידע והשערה, ויותר מכל מצאתי שקט נפשי ושלווה שמלווה אותי עד היום לכל מקום שבו אלך. מנוף המקום ששינה את חיי והפך אותי למי שאני היום, ואני מקירה תודה לכל מי שהיה איתי בדרך ועמד לצידי בכל עת. כיום אני סטודנטית באוניברסיטה.